פסק-דין בתיק ע"א 9478/06

במועד הדיון (ביום 14.6.07) ניתן בהסכמה פסק דין המוחק את הערעור ללא צו להוצאות, תוך הותרת האפשרות לב"כ המערערת להודיע לבית המשפט עד ליום 17.6.07, כי המערערת איננה מסכימה למחיקת הערעור ומבקשת שיינתן פסק דין לגופו של ענין על יסוד החומר שבתיק. הודעה כזו הוגשה לבית המשפט, ולכן נפנה עתה למתן פסק דיננו.

בית משפט קמא (כב' השופט א' רובין) בפסק דינו מיום 3.7.06, דחה את תביעתה של המערערת בת"א 2636/04, לחייב את המשיבה לשלם לה דמי שכירות בגין מאזניים אותם השכירה למשיבה ופיצויים בגין נזקים שנגרמו למאזניים. התביעה לתשלום דמי השכירות הושתתה על הסכם אשר כונה בפי הצדדים "הסכם אופציית הזהב". המערערת טענה, כי הסכם זה נכנס לתוקף וכי על פיו היה על המשיבה לשלם לה דמי שכירות בגין המאזניים לכל תקופת השכירות. המערערת הוסיפה וטענה, כי היה על המשיבה לפצותה בגין הנזקים שנגרמו למאזניים, בשל כך שהמדובר בנזקים שנגרמו כתוצאה מ"נזקי טבע", וזאת על פי חוות דעת של מומחה שהגישה. 

ביסוד היחסים שבין המערערת למשיבה עומדים שלושה מסמכים:

האחד, הסכם שכירות שנערך ביום 4.1.01. בהסכם זה נקבע (בסעיף 10(ב)), כי בתום תקופת השכירות תחזיר השוכרת (המשיבה) את הציוד למשכירה (המערערת), כשהוא במצב תקין וטוב למעט בלאי סביר הנובע משימוש רגיל. עוד נקבע בהסכם, בתוספת בכתב יד, כי תיקונים בתשלום (על ידי המשיבה) יהיו במקרים הבאים: קריאת שירות סרק ונזקי טבע.

השני, סיכום פגישה אותו ערכו הצדדים ביום 22.1.02. במסמך זה הוסכם באופן עקרוני על עריכת הסכם חדש, הסכם "אופציית הזהב", ל"שכירות בדמי מפתח", לתקופה של 55 חודשים ובדמי שכירות של 600 דולר לחודש. בסיכום הפגישה נקבע, כי נוסח ההסכם יישלח לחתימת הצדדים, וכי עד לחתימה על ההסכם יחולו התנאים שנקבעו בהסכם הנ"ל מיום  4.1.01.

השלישי, הסכם פשרה מיום 20.11.02, הקובע את סיום ההתקשרות בין הצדדים והחזרת המאזניים למערערת, כשהם במצב תקין.

בית משפט קמא קבע, כי הסכם השכירות "אופציית הזהב" לא נכנס לתוקף מאחר שלא נתקיים התנאי של חתימת הצדדים על ההסכם. עוד נקבע, כי כפי שנאמר בהסכם הזה, "עד לחתימת הסכם אופציית הזהב כל התנאים להסכם השכירות למאזניים בירושלים עם אורטל וזלמן בראשי... הם הקובעים". היינו, על יחסי השכירות של הצדדים יחולו תנאי ההסכם הראשון מיום 4.1.01. עוד קבע בית משפט קמא, כי גם הסכם הפשרה לא נכנס לתוקף בשל כך שלא התקיים התנאי בדבר החזרת המאזניים למערערת כשהם במצב תקין ולשביעות רצונה. אשר לכך נקבע, כי המאזניים הוחזרו כשאינם במצב תקין.

בית משפט קמא דחה את התביעה על שני ראשיה. בשאלת דמי השכירות הגיע בית משפט קמא למסקנה, כאמור, כי הסכם אופציית הזהב לא נכנס לתוקף, וכי עד למועד סיום ההתקשרות בין הצדדים חלו ההוראות שבהסכם המקורי מיום 4.1.01.

בית משפט קמא צדק בפרשנותו את הסכם אופציית הזהב, שכן על פי סיכום הפגישה מיום 22.1.02 לא נתקיימו התנאים לתחולתו של הסכם זה, שכן הצדדים לא חתמו על ההסכם האמור. עוד נוסיף  כי מקובלת עלינו מסקנתו של בית משפט קמא שגם הסכם הפשרה לא נכנס לתוקף, שכן תנאי לכניסתו לתוקף היה החזרת המאזניים לידי המערערת כשהם במצב תקין ולשביעות רצונה ועל פי קביעתו של בית משפט קמא המאזניים הוחזרו כשאינם במצב תקין. על כן הגיע בית המשפט למסקנה הנכונה, כי הוראות ההסכם הראשון מיום 4.1.01 הם אלה שיחולו על הצדדים, וזאת מכוח הסכמתם של הצדדים על כך בסיכום הפגישה מיום 22.1.02. נזכיר בהקשר זה, כי בהסכם הפשרה מיום 20.11.02 נקבע סכום שעל המשיבה היה לשלם למערערת כתנאי לסיום ההתקשרות, וסכום זה שולם. בית המשפט זקף סכום זה עבור תשלום דמי ההובלה שהיה על המשיבה לשאת בהם על פי ההסכם הראשון (סעיף 10(ב) סיפא).

אשר לאחריותה של המשיבה לשאת בנזק שנגרם למאזניים. מקובלת עלינו מסקנתו של בית משפט קמא, כי המאזניים לא הושבו למערערת במצב תקין. אשר לאחריות לשאת בנזק, קבע בית משפט קמא כי המדובר בנזק שהמשיבה אינה צריכה לשאת בו, שכן המערערת לא הוכיחה מה מקורו של הנזק - האם מקורו במכת ברק או בחיבור למקור מתח גבוה, כאמור בחוות דעתו של המהנדס וילקינסקי שהגישה המערערת, שכן המדובר בהשערה בלבד. עוד קבע בית משפט קמא כי המערערת לא הוכיחה את גובה הנזק.

סבורים אנו, כי בנקודה זו טעה בית משפט קמא. אכן, המומחה מטעם המערערת העלה שתי השערות לגבי מקור הנזק, ואולם לדעתנו חובה על המשיבה לפצות את המערערת בכל אחת משתי האפשרויות, גם מבלי שנקבע איזה מהן חלה: אם המדובר בנזק שנגרם ממכת ברק, הרי המשיבה התחייבה באופן מפורש לשאת בנזק שזה מקורו (בתוספת בכתב יד להסכם מיום 4.1.01 המתייחסת ל"נזקי טבע"). ואם המדובר בנזק שנגרם מכניסת מתח גבוה שגרם לקצר חשמלי, גם אז על המשיבה לשאת בנזק זה, שכן אין המדובר בנזק שמקורו בבלאי סביר הנובע משימוש רגיל, ממנו היא פטורה (סעיף 10(ב) להסכם הנ"ל). יצויין, כי המשיבה לא הביאה חוות דעת נגדית לזו של המהנדס וילקינסקי, אשר תלה את הנזק במכת ברק או בקיומו של קצר חשמלי. נזכיר, כי בית משפט קמא הגיע למסקנה, כי היה בידי המשיבה לערוך חוות דעת שכזו שכן המתמרים השייכים למאזניים הושארו בידיה (סעיף 8 סיפא לפסק הדין).

אשר לגובה הנזק שנגרם למאזניים, קבע בית משפט קמא כי נזק זה לא הוכח. מחומר הראיות שהיה בפני בית משפט קמא עולה, כי המערערת שלחה למשיבה "דרישת תשלום" ביום 10.2.03 ובה פירוט של רכיבי הנזק השונים ועלות תיקונם, שהגיעה לסך כולל של 43,075.90 ש"ח. סכום זה נכלל לאחר מכן בכתב התביעה. המשיבה, מלבד הכחשה כוללת,  לא הביאה כל הערכה משלה לגובה הנזק שנגרם למאזניים. נזכיר, כי המשיבה טענה כי לא יכולה היתה לערוך חוות דעת מטעמה בשל כך שהמתמרים של המאזניים לא הושארו בידיה. נושא זה נדון בפסק דינו של בית משפט קמא, אשר קבע כי המתמרים כן הושארו. אנו מאמצים קביעה זו. במצב דברים זה מסקנתנו היא, כי עלה בידי המערערת להוכיח את גובה הנזק. נזכיר גם, כי הצדדים ויתרו על חקירות  העדים על תצהיריהם, ומשלא חקרה המשיבה את עדי המערערת ואף לא הביאה ראיה נוגדת מטעמה, לא בקשר למקור הנזק ולא בקשר לגובהו, על המשיבה לשאת בנזק שנגרם למאזניים אשר הושבו למערערת כשאינם תקינים.  עוד יוער, כי העד מטעם המשיבה, מר עמית בראשי, לא חלק בתצהירו על גובה הנזק שנגרם למאזניים והסתפק בהעלאת טענה בדבר אי הותרת המתמרים בידי המשיבה, כך שלא יכולה היתה לערוך חוות דעת מטעמה באשר לנזק. נזכיר, כי בית משפט קמא דחה בצדק טעה זו.

על יסוד כל האמור לעיל אנו מחליטים לקבל את הערעור בחלקו ולחייב את המשיבה לשלם למערערת פיצוי בגין הנזק שנגרם למאזניים. המשיבה תשלם למערערת סך של 43,075.90  ש"ח בתוספת הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום הגשת התביעה ועד התשלום בפועל. עוד תשא המשיבה בשכ"ט המערערת בשתי הערכאות בסך של 15,000 ש"ח בתוספת מע"מ וכן ברבע מאגרת בית המשפט בערכאה הראשונה בצרוף הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום ההוצאה  ועד התשלום המלא בפועל.

המזכירות תשיב את הפקדון למערערת באמצעות בא כוחה.

ניתן היום, ב' בתמוז תשס"ז (18 ביוני 2007), בהיעדר.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.